מידי פעם אני רואה ברשתות החברתיות שאנשים מספרים שהכלב שלהם חזר מתספורות ומאז לא מתנהג כהרגלו, יושב בפינה, רועד, לא רוצה לצאת לטיול ועוד.
אני גם שומעת המון פרשנויות לתופעה.
"הוא בדיכאון"
"קר לו"
"התעללו בו במספרה ועכשיו הוא בטראמה"
ועוד.
אבל האמת, ברוב המקרים, אף אחד מהפרשנויות האלו לא נכונות. בדרך כלל, הכלב מתנהג בצורה שונה פשוט כי הוא מרגיש שונה.
הכלב רגיל לפרווה שלו. זה כמו שאנחנו לובשים בגדים, הם לובשים פרווה. הרבה פעמים, במיוחד כלבים עם ראסטות או כאלו עם פרווה מאוד ארוכה או מאוד צפופה, הם לא מרגישים את העור שלהם. הם לא מכירים את התחושה של הרוח על הגב שלהם, או השמש, וגם ליטופים פתאום מרגישים שונים מהרגיל.
פתאום כל הסביבה שהם הכירו עד עכשיו מרגיש שונה על הגוף שלהם.
תדמיינו שאתם כל יום לובשים את אותם בגדים, בגדים חמים ונעימים שעוטפים אתכם, שאתם לובשים יום ולילה – ויום אחד מישהו מפשיט אתכם. ועוד מצפה ממכם להתנהג כאילו הכל רגיל!
פתאום אתם מרגישים את הגוף שלכם, מרגישים את הרוח ואת השמש, מרגישים קר, כל תזוזה בגוף מרגיש שונה ממה שהרגיש כל חייכם. בטח שהייתם יושבים בצד ורועדים!
ככה לפעמים כלבים מרגישים כלב אחרי גילוח, במיוחד אם היה לו ראסטות עד עכשיו. ככל שמגלחים אותו קצר יותר, כך התגובה שלו תהייה חזקה יותר.
זה לא דיכאון, ולא התעללו בו, זה פשוט תגובה טבעית והגיונית לגילוח הפרווה.
איך אפשר למנוע את זה?
- לבקש מהספר לא לגלח קצר מידי אם לא חייב, במיוחד אם ידוע שהכלב רגיש לזה
- להבריש בבית כדי שלא ייווצר ראסטות, מה שכמעט תמיד יחייב גילוח
- אם גילחתם קצר, והכלב מראה סימנים של "דיכאון", לשים לו סוודר, יש כלבים שזה עוזר להם לחזור להריגש רגיל.
- אם הכלב נשיר, לבקש מהספר לא לגלח בכלל ולעשות דילול במקום
וזכרו, לא מדובר פה על התעללות מצד הספר או דיכאון אמיתי, אלא פשוט שינוי בתחושה הגופנית של הכלב, ויש כלבים שיותר רגישים לשינוי הזה. תוך כמה ימים הם מתרגלים לתחושה החדשה וחוזרים לעצמם, ועד אז, אפשר לשים סוודר שיעזור להם שאצל רוב הכלבים, עוזר להם להרגיש יותר בטוחים.