אפשר לדבר רגע על ראסטות?
אחת לשבוע לפחות מגיע אלי כלב עם ראסטות. לפעמים ראסטות קטנות פה ושם אבל לפעמים גושים גדולים של ראסטות על כל הגוף.
ראסטה היא בעצם קשר על קשר על קשר על קשר – עד שנוצר גוש שיער גדול שמאוד מאוד קשה לפתוח ולרוב מצריך גילוח.
אך משהו שלא תמיד שמים לב עליו, זה שהראסטות האלו מושכים את השערות מהעור, שזה כמובן כואב מאוד לכלב. תחשבו על אם מישהו היה מושך לכם את השיער – כל הזמן, כל יום, כל דקה ביום, בכל הגוף שלכם.
בדרך כלל הכלב לא באמת יראה את הכאב. זה מתחיל כקשר קטן שטיפה כואבת אבל לא מספיק בשביל להפריע לו ביום יום, ואז היום למחרת הקשר נהיה קצת יותר חזק וכואב עוד טיפה, וכל יום זה מתגבר עוד קצת ועוד קצת, אבל מרוב שזה לא שינוי כזה משמעותי מהיום לפני הכלב כבר התרגל לכאב, התרגל לעשות את פעולות היום יום שלו עם הכאב.
רק אחרי שמורידים את הראסטה, אז הכלב פתאום מרגיש יותר משוחרר, יותר קליל, ואז שמים לב לשינוי, לכאב שהוא חווה, אבל עד שלא מסירים, ברוב המקרים הכלב לא מפגין סימני כאב משמעותי.
אז איך נמנעים מזה בעצם?
הברשה.
כלבים עם פרווה מאוד קצרה אין צורך, אבל כלבים עם פרווה בינונית או ארוכה, פשוט להבריש. אם הפרווה ארוכה כמו אצל כלבי קולי, פומרניין, רועה גרמני, האסקי ודומיהם, מומלץ 2-3 פעמים בשבוע, ואם הפרווה באורך בינוני כמו אצל בורדר קולי, רועה אוסטרלי וכו, לרוב פעם-פעמיים בשבוע מספיק.
בהברשה אתם בעצם מוציאים את הקשרים הקטנים שיש להם פוטנציאל להפוך לראסטה ובכך נמנעים מהגעה למצב של ראסטות רציניות.
כלבים עם פרווה לא נשירה, כמו מלטז, יורקשייר, שיצו ופודל, חשוב להבריש כל יום כיון שהפרווה שלהם לא נושרת יש להם נטייה ליצור קשרים בקלות ומהירות מאוד.
מה עושים במידה ויש קשרים חזקים שלא מצליחים להוציא?
לוקחים לספר מקצועי שיש לו את הכלים וחומרים לפתוח קשרים חזקים עוד לפני שהם הופכים לראסטה.
רוצים לבוא אלי?